טיפול בהתכוצויות לא רצוניות של הנרתיק

התכווצויות בלתי רצוניות של הנרתיק אצל נשים באופן הכרוך בכאב יכולות לנבוע מסיבות רבות: רגישויות שהתפתחו בעור, טראומות (כולל לידה שכללה חתכים או תפרים בעייתיים) או התקשות שרירית בלתי רצונית שאינה ניתנת תמיד להסבר. המושגים הרפואיים הנפוצים הם: וגיניסמוס-להתכווצויות לא רצוניות המונעות קיום של יחסי מין מלאים. וסטיבוליטיס-לתופעות של גירוי עורי המפריע ליחסי מין או גורם לנעילת הפתח. תופעות אלו מקבלות התייחסות דומה במהלך הטיפול בשיטת פאולה, זאת משום שעיקר הטיפול הוא בקשר הרצוני והמודע שהאישה יכולה לקדם בעזרת "עבודה מרחוק" לגבי מגוון האיכויות של התחושות באזור. מובן שבטיפול אישי יותאמו תרגילים אחרים לכל אישה גם על פי אישיותה, מידת יכולתה לשתף את המורה בתהליך והניואנסים של התופעה. הייחודי לשימוש בשיטת פאולה לצורך שחרור רצפת האגן בהקשר של תפקוד מיני הוא בהעזרות בשרירים טבעתיים אחרים המאפשרים עבודה מרחוק. זו יכולה גם להוריד את רמת החרדה של האישה מהכאב הצפוי וגם לאפשר לה צורת פעילות שונה לחלוטין מהרגלה.
מחקר מעניין בראשותו של ד"ר צבי צוקרמן מהמרכז הרפואי רבין השווה בין טיפול בוגיניסמוס באמצעות שיטת פאולה לטיפול באמצעות תרגילים מסורתיים . הטיפול שילב אמצעי עזר והוכיח הצלחה מלאה לגבי שיטת פאולה לעומת תוצאות חלקיות לגבי התרגילים המסורתיים.
למרות שעל פניו כיווץ לא רצוני של הנרתיק דורש הרפיה, תרגילים המעודדים פתיחה או רפיון, הנטייה בטיפול פאוליסטי היא להתחיל מעבודה המזמנת כיווצים מודעים ושונים באופיים זה מזה. לעניין זה יש כמה מטרות: ככל שאישה מכירה יותר בקלות ובפשטות מכלול של תרגילים המאפשרים כיווץ מודע ומשתנה היא לא תיאלץ במהלך הניסיון לשנות את הרגלה ונטיותיה האוטומטיות ולעבור למצב קיצוני אחר.השחרור יוכל להיוצר דרך הכיווץ הנשלט שיחליף את הכיווץ הבלתי נשלט. מדובר בשינוי פיסיולוגי ופסיכולוגי גם יחד, פיתוח סוגים חדשים של שליטה גופנית יעודדו פעילות בעלת אופי חדש למקום ועצם היכולת להיות בעמדת שליטה ויזמה הקשורה בתרגילים תשפיע על העמדה הרגשית של האישה. כיווץ רצוני אינו עניין של מה בכך לכל אישה, לימודו ברמה הטכנית תוך שילוב ושיתוף הגוף כולו משנה גם את הצדדים הרגשיים הקשורים לתפקוד מיני, (בין אם על רקע טראומות או על רקע כאב פשוט מסיבות שונות). מתוך התרגילים שתוארו בעמוד הקודם לצורך חיזוק רצפת האגן שני הראשונים: ש ארוך וכיווצים קלים של העיניים מתאימים גם לצרכים של נשים הסובלות מהתקשות של רצפת האגן. עדיף בהקשר זה לבחור תרגילים שיתמקדו ב"עבודה מרחוק" כלומר באפשרות שהספינקטר הקדמי יופעל עקב פעילות של שרירים טבעתיים אחרים כמו הפה, העיניים, אצבעות הידיים ועוד. לדוגמה הצמדה ועזיבה לסירוגין של האגודל אל האצבע מעודדים לפעמים אצל נשים שמתקשות לחוש את האזור באופן עצמי את היכולת ליצור קשר רצוני עם הספינקטר הקדמי. הרמת השפה העליונה של הפה אל האף תוך העזרות בתמיכת השפה התחתונה מעודדת הרגשה של משיכה או התרוממות הספינקטר הקדמי. כיווץ השפתיים כלפי פנים באופן הדומה לשתייה בקש יכול לגרום לתחושה דמויית כיווץ בספינקטר הקדמי. כל ההצעות הללו יכולות להועיל אחרי שמתרגלים את התרגילים המוצעים קודם לכן שלא בהקשר של מפגש מיני, עדיף בשכיבה ותוך מתן אפשרות לגוף לנוע באופן משתנה בין אם בעקבות התרגול או בגלל רצון אחר.
עניין אחר המהותי להתכווצויות לא רצוניות של הנרתיק המונעות תפקוד מיני הוא שימוש בדמיון או ריכוז מחשבתי המעודד כיווצים קלים ושונים של המקום. לדוגמה-לאחר שנשים התנסו בכיווצים רצוניים בתרגול מומלץ לחשוב על הכיווץ ולעקוב אם דמיון צורה מסוימת שלו גורם לתנועה ממשית. אפשרות אחרת היא תרגיל הנקרא-"כיווץ צד צד" שבו הגוף כולו מסייע לכיווץ לסירוגין של צדי הספינקטר. מאחר שלספינקטר צורה עגולה קשה להבין את הרעיון בתחילה, אך אם מדמים אותו לפה שלאחר תרגול שיטת פאולה מתכווץ בקלות יותר בצד הרצוי ניתן גם כאן לכוון לפעילות המפרידה בין שני הצדדים. לעיתים אצל מקצת מהנשים התרגיל קל יותר לביצוע אם התנסו לפני כן בכיווץ לסירוגין של העיניים כך שכשעין אחת מתכווצת האחרת מנסה להיפתח. שילוב הדמיון או המחשבה הוא שמאפשר קלות בשילוב שני התרגילים. מכוונים את המתרגלת להתחיל מכיווץ לסירוגין של העיניים ובהדרגה לחשוב על צרוף צדי הספינקטר או למשוך חוט דמיוני מהעין המתכווצת אל הספינקטר באותו הצד. אפשרות אחרת לביצוע תרגיל זה היא ההעזרות בתנועת כפות הרגליים, לחיצת הבהונות כלפי הרצפה תוך הרמת העקב ברגל אחת בלבד יכולה להקל על ההפרדה ולאפשר כיווץ יתר בהמשך להרמת העקב של הספינקטר בצד של הרגל הפעילה. מומלץ כמובן לעבור מרגל לרגל וניתן גם להניע את הירכיים או את האגן באופנים שונים המזמנים את ביצוע התרגיל ביתר קלות.