חיזוק רצפת האגן אצל נשים

נשים רבות סובלות מהפרעות תפקודיות הקשורות בחולשת שרירי רצפת האגן, בעקבות לידות, תופעות גיל המעבר והמבנה האנטומי של גוף האישה. מחקרים מראים כי כרבע מכלל הנשים עד גיל חמישים סובלות מהתופעה ומעל גיל חמישים כמחצית מקרב הנשים סובלות מהחלשות שרירי רצפת האגן. הסמפטומים הם רבים ושונים: דליפת שתן במאמץ, תכיפות במתן שתן וקושי להתאפק. קשיים במתן שתן או כאבי גב תחתון הקשורים בצניחה של הרחם, השלפוחית או החלחולת ובהפרעה לחיי המין. לעתים אין האישה מרגישה בבעיה ורק בדיקה גניקולוגית מגלה זאת, יש נשים הסובלות ממספר בעיות גם יחד או שלא מקשרות בין ההפרעה לרקע שלה ולכן מתקשות לאתר את העזרה המתאימה.
הרקע הפיסיולוגי להחלשות שרירי רצפת האגן אינו רק לידות טראומטיות, ריבוי לידות או תנאי חיים כמו הרמת משקל אחרי לידה. הנרתיק מעצם מבנהו הוא חלל שמאפשר לאברים אחרים לשנות את מיקומם כלפיו. לחץ על שרירי רצפת האגן המחליש בהדרגה את תפקודם נובע לעתים מחולשה תפקודית של אברים ומערכות אחרות. לדוגמה במצבי תפקוד לקוי של מערכת העיכול מופעל כוח על רצפת האגן והנרתיק באופן כמעט יום יומי. נשים שנוטות לקשיי נשימה שונים מפעילות לחץ תוך בטני בזמן הנשיפה כלפי רצפת האגן ולכן הן מרגישות את ביטויי החולשה של רצפת האגן בצחוק או שיעול. נטייה של הגב התחתון לשקע עמוק יכולה לכוון את מיקום האגן בזוית הגורמת להחלשות רצפת האגן ומתפתחת עם השנים בגלל הרגלי עמידה או עבודה לקויים. רוב הנשים אינן מטפלות בבעיה בשל בושה וממשיכות לחיות עמה עד להחמרתה. קיימות דרכי טיפול פשוטות ולא פולשניות להתמודדות עם הבעיה, אלא שהן דורשות מודעות של האישה לקיום הבעיה, חשיפתה לפני הרופא ופנייה לטיפול. שיקום רצפת האגן באמצעות שיטת פאולה כוללת שינויים גם בתפקוד המערכות הפנימיות כמו מערכת העיכול, הנשימה או צורת ההחזקה של הגב והארכת השקעים.
הטיפול בבעיות רצפת האגן אינו חביב על נשים רבות, מחקרים מדווחים על משך זמן ממוצע של 42 חודשים בין הופעת ההפרעות לפנייה לאבחון וטיפול אצל אורוגניקולוג. החידוש שמכניסה שיטת פאולה בבואה לשקם את רצפת האגן או לטפל בה כחיזוק כללי, כהכנה ללידה ועוד הוא בתפיסה ההוליסטית של הגוף. כלומר חיזוק רצפת האגן ישולב בתרגילים לחיזוק הגב, להארכת ולהגמשת הפרקים. יכלול את שינוי צורת הנשימה כדי למנוע לחץ תוך בטני וישנה את החשיבה על דרכי כיווץ והרפיה. הבנת השילוב בין תנועת אצבעות הידיים ומיקום הכתפיים ובין אלו למיקומו של האגן, או הבנת הקשר בין היציבה, השליטה בסוגרים, תנועת כפות הרגליים ועוד. כל אלו נותנים לאישה הכרות חדשה עם גופה גם במהלך השיקום של רצפת האגן וגם כקורס למניעה וחיזוק. חלק חשוב בחיזוק רצפת האגן מוקדש ללימוד ההפרדה בין הספינקטרים. זאת משום שההפרדה מסייעת בשינוי הזוית של החזקת האגן.
שני מחקרים כמותיים שהשוו בין יעילות שיטת פאולה לטיפול בדליפת שתן ליעילות הטיפול הפזיוטרפיסטי על בסיס תרגילי קגל נעשו בחסות ביה"ח הדסה .
מראה המקום למאמר מתייחס למחקר המקדים שבעקבותיו נעשה מחקר מקיף יותר שסוכם כעבודת דוקטורט.
הצעות לתרגול:
• ש ארוך הוא תרגיל חשוב ביותר בחיזוק רצפת האגן, התרגיל תואר בפרוט קודם לכן בפרק הקרוי קיצור משכי לידה. אופן הפעלתו יכול להשתנות גם לפי הצורך שלמענו ניתן. במקרה של חיזוק רצפת האגן ההוראה החשובה ביותר היא לכווץ את הספינקטר הקדמי בזמן נשיפת האויר תוך כדי השמעת הצליל ש. כאשר יש קושי לתאם בין משך הזמן שאישה יכולה לכווץ את הספינקטר הקדמי ומשך הזמן הדרוש להוצאת האויר מומלץ לא להתאמץ כדי להמשיך את הכיווץ אלא להרפות מעט ולחזקו שוב. התרגיל מלמד את המתרגלות להיעזר בכיווץ הסוגרים במהלך הנשיפה ומקדם את ההרגל הבריא לשאוף בזמן כיווץ הספינקטר האחורי ולנשוף בזמן כיווץ הספינקטר הקדמי. יש נשים שלמרות חולשת רצפת האגן חשות באופן אוטומטי צורך לכווץ את הספינקטר הקדמי כשהן נושפות, זהו מצב רצוי וכדאי לבדוק בכל פעם שמתחילים בתרגול אם הספינקטר מצטרף מעצמו עקב הנשיפה. לצורך בדיקה זו כדאי להתחיל בנשיפה ולכווץ בהתאמה להצטרפות האוטומטית של הספינקטר ולא לכווץ מראש. אם לא מתרחשת התכווצות אוטומטית כדאי לתרגל כך שמתחילים לכווץ לפני נשיפת האויר ומחזיקים את הכיווץ במשך כל זמן הנשיפה. חשוב לנסות ולחזק את הכיווץ בהדרגה משום שככל שהבטן הולכת ומתרוקנת מאויר עולה היכולת לחזק את מידת הכיווץ. במצב כזה הצטרפות אוטומטית של הספינקטר האחורי אינה צריכה להפריע ואין סיבה למנוע אותה.
• כיווצים קלים של העיניים הנעשים כשהעפעפיים עצומים מעודדים לעתים תגובות ספונטניות של הספינקטר הקדמי ולכן נחשבים חלק מתהליך החיזוק של רצפת האגן. במצבים שנשים חשות בתהליך כיווצי העיניים את שני הספינקטרים הקדמי והאחורי אפשר "למנוע" את התערבות האחורי ע"י הצמדת האגודל בכל אחת מהידיים אל האצבע תוך לחץ קל, או לשלב הצמדה זו עם הצמדת בהונות הרגליים בכל רגל בנפרד אלו לאלו, תוך כדי הרמת העקבים באופן המזכיר עמידה על קצות האצבעות, (ראה הדגמה של לחיצת האצבעות בתמונה בעמוד הבא.)
• כיווץ ספינקטר קדמי ודחיפת כפות הידיים כלפי הרצפה.
• כיווץ ספינקטר קדמי ודחיפת קיר עם כפות הרגליים כאשר הרגלים מונחות בזוית של תשעים מעלות בין הקיר לישבן.
• הצמדת אגודל לאצבע ולחיצתן זו לזו בזמן כיווץ הספינקטר הקדמי בכל יד בנפרד ובשתי הידיים באותו הזמן עוזרת להעלאת היכולת לחוש את הספינקטר הקדמי, לכווצו באופן קל ולהפרידו מהאחורי. התמונה הבאה מציגה את אחת הדרכים להצמדת האצבעות. יש נשים החשות ביתר קלות את הספינקטר הקדמי כאשר הן מצמידות את האגודל אל האצבע והאמה גם יחד, כך שקשה להמליץ רק על דרך אחת המעודדת את ההפרדה בין הספינקטרים.