הטיפול בשיטת פאולה מבוסס לרוב על תרגילים שהמטופל מבצע באופן עצמאי ללא מגע ותוך מעקב של המטפל/ת אחר תגובות נלוות בגוף שהן לב השיטה. אצל מבוגרים מבוססת שיטת פאולה על חזרה מונוטונית על כיווצים והרפיות, חזרה זו יוצרת בגוף תגובת מטוטלת המופיעה במקום אחר, לרוב במקום הזקוק ביותר לחיזוק או לדיוק התחושה. הדברים שונים כאשר מדובר בילדים. הרקע לשינויים ביכולת השליטה בסוגרים יכול להיות רגשי, פיסי או בלתי מאובחן ועדיין מחייב שילוב קל של מגע עם הנחיות מילוליות או משחק. היכולת של ילדים לבצע תרגילים רק מתוך הנחיה מילולית ולחזור שוב ושוב על אותו התרגיל שונה מאשר אצל מבוגרים, מגע עקיף, או מגע מרחוק מתאימים לסייע בבעיה זו. מגע עדין המיועד לעורר תנועה עצמית של שרירים טבעתיים כמו עיניים ופה יכול לעודד את מיקוד התחושה הדרושה לילד כדי לפתח את יכולת השליטה החסרה בסוגרים. המגע נעשה באופן שאינו נוגד את עיקרי השיטה שהם בין השאר-עירור היכולת לריפוי עצמי הגלום בכל ילד ואדם ע"י הפעלה ישירה ועקיפה של השרירים הטבעתיים. יכולת זו היא אישית ומתגלה באופן שונה אצל כל פרט. בדר"כ תפקיד המורה לעקוב אחר נטיות הגוף וצורת הפעולה של המטופל ולכוונו על בסיס הצפייה באופן הפעולה של המתרגל, ביכולתו להבין את התרגיל ולקיימו במשך רצף זמן מינימלי. שיאפשר למניפולציות התנועתיות ולתרגילים לאזן את הטונוס והשליטה של המתרגל בשרירים הטבעתיים ובשרירים המשורטטים. זאת משום שרצף זה הוא שמעורר את התגובות הנלוות החשובות כל כך כדי שהשינוי יהיה גם מתוך הגוף ולא מתוך חשיבה בלבד. אצל ילדים לא פעם קשה להתחיל את העבודה ממגע גם אם הוא חלקי ומיועד לעודד תנועה עצמית, אותה צפייה שאצל המבוגר מיועדת לכוונו לעבודה המתאימה לגופו היא הרקע ליצירת קשר האמון עם ילדים הדרוש לרובם. כמו כן נעשה שימוש במשחקים שהמטפל ממציא בכוחות עצמו או מתוך שיתוף הילד כדי ליצור בגוף תגובות דמויות תרגילים. לדוגמה-כיווץ חוזר ונשנה של העפעפיים, תרגיל שיש לו פוטנציאל רחב כמו השפעה על צורת הנשימה, הרגעות, או תנועה ספונטנית של הסוגרים, בהונות הרגליים, הפה או הידיים. תרגיל כזה יכול להתאים לצרכים רבים ותפקיד המטפל המכוון אדם בוגר ועצמאי לעקוב אחר התגובות הנלוות ואחר אופן ביצוע התרגיל, לעודד ולכוון לדרכי הפעלה המתאימות ביותר למטופל. בעבודה עם ילדים ניתן להפעיל את השרירים הטבעתיים בעזרת נשיפה מודרכת של בועות סבון, פרצופים, העזרות בכדורים למיניהם ואביזרים יום יומיים אחרים. בדרך כלל בנוסף לשינויים שחלים ביכולתו של הילד לשלוט בסוגרים עקב עליית יכולת התחושה באזור, ערנות לתחושות מוקדמות או שיפור יכולת הכיווץ, חלים גם שינויים אחרים, הן הילד והן המטפל נפתחים לעולם שלם של סגנונות תנועה והשפעה הנוגעים לשיטה. שחרור רגשי שמתחיל דרך תנועה חופשית, פיתוח או חיזוק הרגשת המרכז הגופני והפיסי, עלייה ביכולת הריכוז המחשבתי והגופני וכן הכרות עם דרכי הרגעות אישיים על פי צרכי הילד המתאימים לרוב למצבי לחץ חולפים. ככל שמתחזקים מרכיבים אלו משתפרת יכולת הילד להיעזר במגע קל של המטפל כדי לחוש בגופו תחושות עדינות או לייצור ולעורר בגוף תשומת לב שחסרה לו קודם לכן.
בנוסף חשובה לא פעם היכולת להמציא מניפולציות שמאפשרות לילד להתמיד בתרגיל בין אם ע"י שילוב מגע במקום אחד בו זמנית להפעלת הילד את גופו באופן יזום במקום אחר בגוף, שימוש בתיאורים דמיוניים של התנועה הדרושה או קולות ותנועה חופשית וכללית. עידוד התנועה החופשית או פיתוח התרגילים תוך כדי שיתופו של הילד כדי לעודדו להיות אקטיבי בפעילות חשובים ביותר ליכולתם של ילדים להתמיד בהתקדמותם בעזרת השיטה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה