אמצעי הריפוי של הגוף את עצמו והתגלותם דרך שיטת פאולה

אמצעי הריפוי של הגוף את עצמו והתגלותם דרך שיטת פאולה

הקשרים בין השרירים הטבעתיים לבין עצמם וביטוים בדרכים שונות אצל כל אדם נחשבים אמצעי הריפוי החשוב ביותר של הגוף על פי שיטת פאולה. קשרים אלו מתבטאים כאשר בתהליכי תרגול בשריר טבעתי אחד מצטרפים גם שרירים טבעתיים אחרים, לעתים במקום שבו דרוש הטיפול יותר מכל ולעתים בכמה מקומות. אמצעי ריפוי אחר הקיים בשיטה הוא הנעה מודעת וייחודית של שרירים שאנו מפעילים בדר"כ רק לצרכים תפקודיים כמו אכילה, דיבור וצפייה ואילו בתרגול שיטת פאולה הפעלת אותם השרירים: שפתיים, לשון, עיניים, עפעפיים, סוגרים ועוד אינה לצרכים תפקודיים אלא לאיזון כללי כמו יציבה, הרפיה, פתרון בעיות גב או שחרור מכאב, שיפור ושכלול התפקוד של מערכות פנימיות כמו מערכות העיכול, השתן והנשימה.
רבות נכתב על דרכי הטיפול ואפשרויות השיקום שהשיטה מזמנת אך פחות על הקשר שנוצר בין גוף ונפש באמצעות התרגילים ועוד פחות על ריכוז גופני והשפעתו על רגיעה וריכוז מחשבתיים. גם המונוטוניות הדרושה בתרגול וגם המגע וההפעלה של שרירים שאינם מוכרים כמיועדים להפעלה במסגרת התרגול מעוררים בגוף תחושות לא מוכרות וככל שנכנס האדם המתרגל להתנסויות נוספות ומכיר את הסודות הכמוסים של גופו נפתח לפניו עולם של מגע עם עצמו שיש בו שילוב של שקט, העצמה, אינטימיות וקשב לגוף.
מקצת מהתהליכים האלו מתחילים בגילוי היכולת להפעיל שרירים מסוימים באופן שהאדם חשב תמיד שאינו יכול להפעילם. לדוגמה כיווץ לסרוגין של העיניים כך שבעוד עין אחת מתכווצת נעשית גם פתיחת העין האחרת, זהו תרגיל שרבים נוטים לחשוב שאינו ביכולתם אך כשהם לומדים להעזר בפה, להשתחרר מהרגלים של ניתוק הקשר בין חלקי הגוף ולצרף לכך תנועה שלמה של הראש או הגוף, מקבלות העיניים תפקיד חדש ומתפקדות אחרת. מובן שגם תהליך כזה אינו נלמד בפעם אחת אך המיומנות הנרכשת היא רק שלב ראשון בהבנת השינוי הגופני והרגשי שהשיטה מזמנת.
תרגיל כזה הוא גם חשוב כשלעצמו וגם משפיע על תפקודי הגוף האחרים. התרגיל מדגים אפשרות לתנועת רוטציה המשחררת בו זמנית את שני צדי הגוף ומאזנת הבדלים בינהם כאשר לא השרירים החלשים או המקוצרים הם הפועלים אלא מקומות אחרים בגוף. התנועה "מרחוק" משרירי אחר המכוונת לשריר חלש נותנים לשרירי החלש קצב ואופי אחר מאשר זה שיכול לקרות בהפעלה ישירה. עצם ההיכרות עם חשיבה חדשה על הגוף במקרה הנ"ל כשני צדדים שעמוד השדרה יכול לפצלם בחשיבת האדם על חלוקת גבו או הקשר בין הסוגרים הקדמיים ושרירי הפנים כקו אחד שיוצר מעין "עמוד שדרה קדמי". שינוי חשיבתי כזה יכול לקדם גם איזון גופני וגם קשב חדש כמו העזרות בלשון לאיזון הצדדים (דבר שהורים רבים מבקשים מילדם הלומד לגזור במספריים שלא לעשות בעוד הוא משתמש "נכון" באינסטינקטים הגופניים כמו הריכוז הגופני והאיזון שהלשון מאפשרת.)
אנשים הלומדים את שיטת פאולה מתפלאים לגלות שכיווץ חוזר וקל של העיניים מרגיע אותם ומשנה את קצב הנשימה. מצבי הרדמות בנהיגה המוכרים לרבים יכולים להשתנות בעזרת כיווצים קלים של הסוגר האחורי ושחרור הפה באופן מתמשך, גם משום שאלו משנים את צורת הישיבה וגם משום שבו זמנית הם מעודדים נשימה עמוקה יותר ויציבה. מובן שעדיף קודם להכיר מקצת מהתרגילים בשיעור מונחה ע"י מורה מוסמך אך חשוב להבין ששילובם של התרגילים בחיים השותפים ובמצבים מגוונים יכול הן לשפר את איכות החיים והן להביא לקשר חדש בין האדם לגופו.

שרירי הפנים והנעתם כאמצעי למניעת צניחת עפעפיים

תנועת שרירי הפנים באמצעות שיטת פאולה כדרך למניעת צניחת עפעפיים

אזור הפנים כולל מספר שרירים טבעתיים המשפיעים זה על זה וכן על היכולת לחוש ולהניע שרירים טבעתיים בשאר חלקי הגוף. השרירים הטבעתיים המצויים בפנים הם העיניים והעפעפיים, הנחיריים, הפה, הלשון והשפתיים. ההשפעה של שיטת פאולה על תפקוד שרירי הפנים ועל מראם יכולה להתאים הן במצבים של חוסר סימטריה, הן אצל נשים המעוניינות למנוע צניחת אברים כמו עפעפיים והן לצורך שינויים כמו החזקת השפתיים והפה לאחר ניתוחים או טיפולי שיניים מקיפים.
העיקרון של העזרות בשיטת פאולה מבוסס על פיתוח היכולת להניע אזורים שאנו בדרך כלל לא נוטים להניע או שאיננו מודעים לתנועתם. התרגול מעלה את הרגישות של האדם למקומות רבים יותר ואת יכולת השליטה הכללית בגוף, זאת בגלל שמקצת מהתרגול כרוך בתנועה קטנה ביותר ומונוטונית שהשפעתו יכולה להגיע לאזורים שונים, לאו דווקא באופן ישיר לאזור המופעל.
לצורך חיזוק שרירים שנחלשו או שיש קושי להתמקד בהם ניתן להפעיל שרירים חזקים. אלו מעוררים את יכולת התנועה במשותף עם השרירים החלשים. כאשר שריר כלשהוא מתגמש ומתחזק וחל גם שינוי בזרימת הדם אליו ניתן לראות משתנה מראה הפנים באופן כללי. כמו כן ניתן לפתור מצבים כמו חוסר איזון בין צדי הגוף שהשפיע בהדרגה על חוסר איזון בין צדי הפנים.
דוגמאות לתרגילי עיניים המיועדים למנוע צניחת עפעפיים הן: כיווצים קלים של העפעפיים התחתונים. רובנו נוטים לכווץ או להפעיל את העפעפיים העליונים גם בתרגול כיווצים כשלעצמו וגם בתפקודים שותפים. כאשר לומדים כיצד לכווץ ולהפעיל את העפעפיים התחתונים ניתן לשנות את היחסים בין העליונים לתחתונים, למנוע צניחות ולאזן את היחס בין שתי העיניים. דוגמה אחרת היא כיווץ העיניים בנפרד אם בעזרת הפה ואם בדרכים אחרות. עצם הפעלת הפנים במודע מתוך חלוקתם לשני צדדים, ימין ושמאל מעודדים איזון בין הצד החלש לצד החזק ומשנים דיספרופורציה.
הלשון היא מוקד כוח בשחרור הפה ויכולה להשפיע גם על דרך החזקת הצוואר והעורף וגם על צורת השימוש בשפתיים ובפה. ניתן להיעזר בה לשחרור לסתות המוחזקות יתר על המידה, להרפיית השפתיים כאשר החזקת הפה באופן קפוץ מחזקת מימיקה שיוצרת קמטי הבעה ולשינוי צורת הנשימה.
אלו שמכירים את שיטת פאולה ואת התרגילים של הפעלת השרירים הטבעתיים נוטים לקשר את השיטה עם כיווצים בלבד ועם הפעלת הסוגרים. השיטה עוסקת באיזון השימוש בשרירים הטבעתיים ולכן תרגול המלמד הרפיות ופתיחות הוא חלק בלתי נפרד ממנה. ההרפיות דרושות לא רק לשרירי הפנים אך אותם אנו נוטים להחזיק החזקת יתר יותר משרירים אחרים. קל יותר ללמוד לכווץ מאשר לפתוח. תנועות הפתיחה נלמדות גם לצורך איזון וגם לצורך הרפיה ולעתים הן מתאפשרות בזכות הקשר בין השרירים הטבעתיים לבין עצמם.

סגנונות הדרכה וטיפול בשיטת פאולה

המושג "מורה" בהבדל מ"מטפל" מקובל בכמה שיטות ריפוי כמו שיטת פלדנקרייז, שיטת אלכסנדר ושיטת פאולה. מעבר לעניין המסורתי הטמון בכך קיימת כמובן עמדה חשיבתית שונה וייחודית בהשוואה לשיטות המשתמשות במושג "טיפול", כוונת היוצרים הייתה ועודנה לומר שהאדם המגיע ל"שיעור" או למפגש בתחומים המדוברים לומד להיות עצמאי בשימושיו בשיטה ויותר מזה מיישמה הלכה למעשה בפרטים שונים ורבים של חייו וברצף התנהגותו הגופנית. גם אם יש בדבר קושי בשלבי ההכרות הראשונים עם השיטה וגם אם התכוון הלומד להיות פסיבי יותר משהשיטה מאפשרת אין ספק שהשתתפותו בתהליך היא חלק בלתי נפרד מהשינוי הגופני המזומן לו ותהיה השיטה אשר תהיה. העמדה הזאת, עצם הצורך להשתתף בתהליך הטיפולי אינה קלה לאנשים רבים ולא פעם היא הרקע לויתור על דרך הלימוד שנבחרה או למעבר לשיטה אחרת ובעיקר למחשבה שדרך טיפול שונה תועיל יותר. מנקודת המבט של ה"מורים" היכולת של התלמיד שהתכוון להיות "פסיבי" טרם בואו לעבור למצב "אקטיבי" היא חלק בלתי נפרד מהכניסה לתהליך הלימודי ובמובן הזה המורה נהיה גם למטפל בבואו ללמוד ולהכיר את הקשיים הרגשיים בשינוי הרגלי החשיבה וההתנהגות הגופנית של הלומד. עדיין שיתוף הקוראים בנקודת המבט של יודעי השיטות במקרה המדובר-בנקודת המבט של מורה לשיטת פאולה יכולה להיות לה חשיבות בתהליך הכניסה ללימוד השיטה.
מהו תפקידו של ה"מורה" בשיטת פאולה? האם יכולתו להעביר את התרגילים היא עיקר השיעור? או "נוכחותו" במובנים שונים גם אם היא לא מודעת ללומד? ואולי יכולת הצפייה, המעקב וה"אלתורים" שנוצרים מתוך ניסיונו בעבר והתפתחות הכרותו עם המטופל בתהליך הלימוד? מובן כי התשובות לשאלות הללו כולן אוסף הגדרות ואינן מכסות את כלל עבודתו. אם חיכה הקורא לתשובה על שאלות אלו הרי כל התשובות נכונות. כלומר עבור תלמיד אחד מתבטא תפקיד המורה בהנחיה ובידיעה שביצע את התרגיל בצורה נכונה, דבר הדרוש לרבים גם בגלל אופיה הלא שגרתי של השיטה ועבור האחר הנוכחות מעלה את מידת הריכוז. מובן שעצם המעקב ונוכחותו של המורה מגדירים את תפקידו וגם האפשרות של התלמיד לחלוק עם האחר את הקשיים שבביצוע התרגיל ולאתר ביחד את הדרך המתאימה. בנוסף יש לזכור כי ככל המורים גם בשיטת פאולה מושפע המורה גם ממוריו או מעמיתיו, עצם ההחשפות לדרכי עבודה שונות של תלמידים מגוונת את יכולות ההסתכלות והתובנות של המורים המשתנות בהתאם למגוון התהליכים הלימודיים שהם עצמם נחשפים אליהם.
בהבנת התהליכים הלימודיים של שיטת פאולה דרכי השימוש בהגדרות "מורה" או "מטפל" משתנות גם מאדם לאדם וגם בתוך התהליך עצמו, לא תמיד עקב תכנון או כוונה שיטתית, כלומר לא רק שניסיונו האישי במובנים הפיסיולוגיים והרגשיים, אישיותו, ואופי הקשר שהוא יוצר עם התלמיד משפיעים על ההבדל בין סגנון "טיפולי" לסגנון "הוראתי". המעברים בשיטת פאולה בין שתי ההגדרות משתנים ממפגש למפגש מעצם אופיה של השיטה, הגדרת תפקיד ה"מורה" יכולה וצריכה פעמים רבות לקבל מובנים "טיפוליים" משום שהייחודי לשיטת פאולה הוא הפן הרגשי המתעורר פעמים רבות מתוך הפעלת הפתחים. מובן שניתן לא להתעמק בתנועת הפתחים כאשר הדבר מעורר קושי מיוחד לתלמיד או מטופל מסוים אלא לחפש דרכים עקיפות להגיע להנעתם כך שלא יעוררו קשיים רגשיים אך אין גם סיבה ללכת מראש בדרך הארוכה, בחירת הדרך, סוגי התנועה והתרגילים, המעברים בין שקט לביטוי, היקף הצפייה הפסיבי ושיתוף התלמיד בתהליך, כל אלו ועוד הם תפקידו המובהק של ה"מורה" בשיטת פאולה כולל כמובן בחירתו במעברים בין עמדת "מטפל" לעמדת "מורה". דוגמה קלה להבנה בעניין זה קשורה בהפעלת הפה השילוב שנוצר בתרגילי שיטת פאולה בין שרירים טבעתיים שונים מביא את המורה להתבוננות קבועה ומתמשכת בצורת התנועה של השפתיים והפה של תלמידיו. הפה מספר למורה על מתחים, אפשרויות התפקוד של מקומות שונים בגוף, צורת הביצוע של התרגילים הקשורים בלשון או בעיניים ועוד.דברים אלו רלוונטים כל עוד מדובר בעבודה יחידנית שהיא הרווחת ביותר בשיטת פאולה. לאחרונה גדל היקף הפעילות בקבוצות קטנות בשיטה, דבר שהוא אפשרי אם כל המשתתפים חולקים בעיה אחת או שתיים דומות. הקבוצות הן קטנות מהמקובל ברוב השיטות, בין שישה לשמונה משתתפים ויכולות להתאים גם למניעה וגם לטיפול בבעיות מינוריות. העבודה בקבוצות צריך שתהיה מתוכננת מראש ומובנית ככל שניתן, בשונה מעבודה יחידנית שבה תכנון מראש יכול להפריע לדיוק שבהתאמת התרגיל למתרגל, בקבוצה הדברים שונים. רובו של הניסיון המצטבר בעבודה קבוצתית שייך ליותם ורדי שעבד בקבוצות גם בעידן שבו לא היה הדבר מקובל וניסיונו שרת את הממשיכים. תפקיד המורה בקבוצות הוא ליצור את השילוב ההכרחי בין הקשבה עצמית ואישית של כל משתתף לגופו לבין עבודה של רוב האנשים בקצב דומה אם כי לא אחיד. מאחר שההנחיות ניתנות תוך מתן מרחב לזמן אישי ושונה בביצוע יכול המתרגל שרוצה בכך להמשיך תרגיל שמטיב עימו גם אם הקבוצה קיבלה כבר תרגיל חדש, וחשוב להקפיד על תזכורת זו. כמו כן עדיף להזכיר למשתתפים שלא לחקות זה את זה דבר שהוא רצוי בקבוצות מסוג אחר, שכן אופן הכיווץ או קצב התנועה הכרחי שיהיו אישיים. פעמים רבות עולה השאלה מה עדיף-עבודה קבוצתית או יחידנית ומובן שאין תשובה אחידה בעניין אך ניתן לראות שהתוצאות נוטות להיות איטיות יותר בעבודה בקבוצה ומצד שני הקבוצה יכולה להיות קלה יותר למי שמתקשה להתרכז בגופו ולעסוק בתנועות קטנות הדורשות ריכוז רב וכניסה פנימה. קשה לתכנן הרכב קבוצתי וגם כאן יש קבוצות שתומכות איש בעבודת רעהו ויש קבוצות שאופיין לא מאפשר תמיכה. הייחודי לעבודה קבוצתית הוא ההזדמנות לשוחח גם אם מעט על התהליך בין אם תוך כדי התרגול או לאחריו. לא פעם שאלתו של אחד מבהירה לאחד ומעודדת אותו לא לותר בשלב הקושי, ומצד שני העבודה הקבוצתית עלולה להשאיר את התהליך ברמה טכנית הפותרת בעיות חשובות אך לא מאפשרת שילוב בין גוף לנפש, עידוד ההרגעות והכניסה לשקט כפי שמתרחש לרוב בעבודה יחידנית.

תחומי הטיפול וההשפעה של שיטת פאולה:

מכלול השיבושים האפשריים ברצפת האגן: חיזוק ושיקום רצפת האגן. חולשה במערכת השתן. טיפול בכיווץ יתר ובכאבים הקשורים בכך, שינוי מיקום האגן והשפעתו על תפקוד הגב. בריחת שתן, דלקות חוזרות בשלפוחית, קושי במתן שתן,
שיבושים במערכת העיכול : עצירות כרונית, טחורים, פיסורה, קיבה עצבנית, צרבות.
בעיות וכאבים אורטופדיים :כאבי צוואר, בעיות וכאבי גב, כאבי ברכיים, כתפיים וזרועות.

שחרור מכאב: כאבי גב ושלד, כאבים הקשורים באי תקינות של מערכת העיכול. חולי פיברומיאלגיה. שיקום מניתוחים.
בהריון, כתהליך הכנה ללידה ואחריה, וכן הקלה בבעיות נלוות להריון מתחום כאבי הגב ומערכת העיכול,

טיפול בילדים בתחומים-אסטמה, שליטה בסוגרים, היפוטוניה. סגנונות העבודה: פעילות המשלבת משחק תרגילים מובנים המשלבים את שרירי הפנים ורצפת האגן ללא מגע. מניפולציות במגע-עיסוי המכוון להפעיל בעקיפין את הסוגרים ללא מגע בסוגרים. תנועה חופשית שמזמנת שחרור כללי והפעלה ספונטנית של השרירים הטבעת

הפה ותפקודו כאבר וכשריר טבעתי

הפה וחלקיו: תפקודו כשריר טבעתי, כשער בין הגוף לעולם וכמשחרר כאבים ומתחים
הפה כולל השפתיים, הלשון, השיניים והחיך נתפסים בחשיבה על גוף האדם בדרך כלל כאברים המיועדים רק לצרכים תפקודיים כמו אכילה, דיבור ועוד. זהו אחד האברים הנמצאים בשימוש רצוף בין אם מודע או מודע חלקית ובשונה מאברים אחרים קשה להרפיה ומנוחה. אנשים רבים מגלים במהלך תרגול שיטת פאולה שצורות חדשות של תנועות הפה משפיעות על תחומים רבים בגופם ובחייהם גם משום שהם לומדים להכירו וגם משום שקל ללמוד להרפות את הגוף כולו דרך הפה. לעתים הנטייה לשמור על אחיזה או סגירה קבועים של הפה על רקע חינוך להתנהגות חברתית מכובדת מעוררת מתח הן במקום עצמו והן באברים הקשורים אליו כמו העורף והצוואר. ולעתים נטייה זו היא ביטוי למתחים אחרים. ההיכרות עם שחרור מתח כללי דרך הפה יכולה לשנות את איכות חייו של המתרגל גם בתחומים כמו שחרור מתחים וגם בתחום יציבות השלד, כאבי גב או תפקוד מערכות פנימיות. שילוב הפה בהקשר של תנועה נעשה בעיקר כדי להיעזר בתרגילי הפה לטיפול בבעיות עורף וצוואר.
כדאי להכין לידכם מגבת קטנה מגולגלת, ספר שטוח ועיפרון שבהם יתכן שתרצו להשתמש בהמשך. נתחיל לבצע את התרגילים על ידי הנחת הידיים על העיניים כמקובל בשיעורי פאולה. שימו לב למצב העורף, ואם אינו מונח דיו אולי כדאי להניח תחתיו את הספר הדק או לנסות את הנחת הראש על המגבת המגולגלת כהמשך לעמוד השדרה, עקבו אחר הכתפיים, יתכן שאתם לוחצים מדי את הידיים אל העיניים או המצח ולכן הכתפיים מתקשות, דמיינו שאתם נעים מקצהו העליון של עמוד השדרה אל קצהו התחתון ונסו לארגן את הגב כך שיהיה מונח לכל אורכו, יתכן שכדאי להעמיד את הברכיים כדי להצמיד את הגב התחתון אל הרצפה ועכשיו נתחיל בתרגול הפה, הורידו את הידיים מהעיניים. מוטב להניח את כפות הידיים כך שגב היד פונה לרצפה דבר הפותח את הכתפיים, אם תרצו בהמשך לשנות זאת כדאי שתרגישו חופשיים בכך.


נפתח בתרגילי הרפיה והארכה של העורף:
1. שימו את העיפרון בין השפה העליונה של הפה לבין האף ונסו להחזיקו שם ללא עזרת יד. העיפרון נועד לעזור לכם בהבנת התרגיל, כעת ניתן לעזבו ולנסות לגלגל את השפה אל האף בלי העיפרון, עזבו ושוב חזרו להרים את השפה אל האף תוך כדי הורדת האף אל השפה והעזרות בשפה התחתונה,
ניתן להתחיל את התרגיל ע"י דחיפת השפה התחתונה של הפה כלפי העליונה והחזקתן יחד, נסו זאת עכשיו, חזרו על הפעולה. או דרך אחרת איסוף השפה העליונה תחילה אל מרכזה, וגלגול שתי השפתיים כלפי האף תוך הורדת האף אל הפה.
שימו ידיים על העיניים, חכו כך כמה שניות ונמשיך בתרגול
2. לשון נופלת רחבה ולשון ארוכה וצרה-הפלת הלשון כלפי שורש הלשון והרחבתה לסירוגין עם הארכת הלשון והצרתה כלפי השפתיים בלי להוציא את הלשון מהפה.
3. לשון נעה מצד לצד לסירוגין ולוחצת את השן האחרונה של החיך העליון או מאחוריה.

אחת הדוגמאות הקלות לתאור האפשרות לשחרר כאבים באמצעות הרפיית הפה היא התרגיל הקרוי אריה שואג או לפתוח פה גדול-, מומלץ לנסות לפתוח את הפה זמן ממושך ככל שניתן תוך הרחקת השפתיים בצורות שונות, לדוגמה אחרי שפתחתם לאורך הפה ע"י הרחקת השפה התחתונה מהעליונה נסו לחשוב בו זמנית גם לרוחב, כך תגיעו לפתיחה נוחה שיכולה להשתנות
גם שימוש בשינוי המיקום של הלשון יכולה לעזור כדי שתיוצר הרפיה פנימית ללא עבודת השפתיים.


ניתן גם לפתוח את הפה בשונה מהרגיל ע"י הפלת הסנטר, הנחת הלשון על החיך התחתון קרוב לשיניים תוך דחיפת השיניים, הרחקת הלחיים מבפנים. או ניסיון להרחיב ולהאריך לסירוגין את פתיחת השפתיים,
שימו שוב את הידיים על העיניים, אפשרו לגוף להתארגן מחדש, שימו לב אם נוח לכם להמשיך להניח את הראש על הספר או על המגבת, יתכן שעכשיו יהיה לכם יותר נוח בלעדיהם,הורידו את הידיים מהעיניים ונסו לשנות את אופן השכיבה שלכם. לצורך המשך התרגול מתאים יותר להישאר בשכיבה על הגב אך ניתן גם לנסות את התרגילים בשכיבה על הצד, כך שמי שלא נוח לו להיות זמן רב על הגב יתגלגל ויארגן את עצמו על הצד.
נעבור לתרגילי פה הקשורים במערכות פנימיות:
לאנשים הסובלים מבעיות עיכול למיניהן מומלץ לכווץ את הפה כלפי חוץ כדוגמת נשיקה אך תוך חזרה מונוטונית על הפעולה. ניתן לכווץ את שתי השפתיים כלפי חוץ שוב ושוב בקלות, בלי לאמץ את הסנטר או להגיע לכיווץ חזק במיוחד. תרגיל נוסף המתאים לתחום בעיות העיכול הוא
כיווצי שפה תחתונה של הפה-בעזרת שתי אצבעות לנסות לצבות את השפה התחתונה, להניח לאצבעות ולדמות בתנועת הפה לבד את סוג הכיווץ שנוצר. אין צורך להגביל את תנועת השפה העליונה, היא תצטרף בדרכה. ניתן לחזור ולהיעזר במגע האצבעות אם אין הרגשה ברורה של תנועת השפה התחתונה. הניחו את הידיים על העיניים, זכרו לחכות ולשים לב אם יש תנועה כלשהיא או התכווצויות בלתי רצוניות מומלץ להשאיר את הידיים על העיניים ולאפשר להן להתרחש.
כיווץ הפה כלפי פנים כאילו מדובר בשתייה מקש דרוש במיוחד לסובלים מבעיות שליטה במערכת השתן אך גם אחרים יכולים לנסות התרגיל. למשוך את השפתיים פנימה ושוב לשאוב ולעזוב פעמים רבות. שוב לשאוב את השפתיים כלפי פנים ולעזוב כמו בשתייה בקש.
מי ששכב על הגב יתגלגל חזרה לגב ויניח את הידים על העיניים, ומי שנשאר על הגב יניח את הידיים על העיניים.
אחד העקרונות המובילים בשיטת פאולה היא לקבל כל הצטרפות של הגוף אל תרגול כמבורכת וכמעידה על נטייתו הבריאה של הגוף. בשונה משיטות אחרות הצטרפויות של מקומות אחרים מעודדת את יכולת ההבראה הטמונה בגוף ואת יכולת האדם לבצע את התרגילים ללא מאמץ. זהו שינוי חשיבתי מהותי שכן רובנו הורגלנו למאמץ בתפקודים גופניים ואילו כאן היכולת של הגוף ללמוד לפעול שלא מתוך מאמץ אלא מתוך קשב לגוף וחיפוש יכולות מוסוות שבו, מביאה הן את הגוף והן את האדם המתרגל לשינוי בחשיבה ובתפקוד. בהקשר של הפה ההצטרפות יכולה להתבטא בתנועה של העורף לאחור ובהתארכותו, בכיווצי הספינקטרים, בצורך לפתוח או לכווץ את העיניים או בפיהוקים. כל תגובה היא חשובה.