ההכוונה הראשונית שמקבלים תלמידים בשיטת פאולה לכיווצים ולעזיבה או לכיווצים והרפיות של השרירים הטבעתיים, הצורך להתרכז בתרגול והנעת הספינקטרים, העובדה שמדובר בשרירים שאנו ממעטים להפעיל שלא לצורך תפקודי מייצרים לא פעם דימוי מוטעה שמקשה לחשוב על שיטת פאולה כסוג של תנועה. אנשים רבים בין אם כאלו שחוו טיפול בטכניקות אחרות או מי שגופו נוטה לתגובות נוספות במהלך הביצוע של התרגילים הראשונים שהוצעו, מכירים את החוויה שבה תנועה קטנה מובילה לתנועה גדולה. בנוסף לכך הצטרפויות שמתעוררות בגוף באופן ספונטני בעקבות תרגילים מסוימים מזמנות תנועה בלתי מתוכננת. זו נובעת לעתים מהמצבים שבהם מתבקש המתרגל לשים ידיים על העיניים לאחר תרגיל מסוים, לעתים כתנועה בו זמנית שבה הגוף מצטרף בצורות שונות באזור גופני שונה מזה שבו התחיל התרגול או מתוך הצורך שהמתרגל חש לעזור בתנועות השלד לתנועות השרירים הטבעתיים. המאמר יתאר את סוגי התנועה המתאפשרים דרך תרגילי שיטת פאולה ויציע לקורא להתנסות בהם.
יש כמה דרכים לעודד את התלמיד להתנסות בחשיבה על פאולה כתנועה, לדוגמה: בפעילות עם נשים שחוו החלשות של רצפת האגן נעשית בשיעור הראשון השוואה בין שלוש צורות של הנחת הרגליים (רגליים ישרות, ברכיים עומדות ומופנות לתקרה או ברכיים מוחזקות אל הבטן בעזרת הידיים). זאת כדי להגיע לזיהוי התנוחה הנוחה והקלה ביותר להרגיש את הספינקטר הקדמי (מושג המגדיר את פתח הנרתיק ופתח השופכה גם יחד,)ולכווצו בנוחות ושלא מתוך מאמץ. כיווצים קלים של הספינקטר הקדמי גורמים להיצמדות והתרחקות לסרוגין של הגב התחתון אל המזרון, מגמישים ומאריכים את השקע בגב התחתון, דבר הנחוץ לנשים רבות. טיפול בהבדלים בין שני צדי הגב ע"י הפעלתם כרוטציה בין שני צדי הגוף דרוש במיוחד כתהליך ריפוי לסובלים מסקוליוזיס או מכאב שמקורו בבלט דיסק, פריצת דיסק או הבדלים באורך בין שני צדי הגב על רקע בעיות שלד שונות. וככל שנמשך פרק הזמן שבו אדם מתמיד בתרגיל כלשהוא נוספות בגופו תגובות, חלקן כיווציות וחלקן הנראות כהימתחות והארכה של השלד וכולן שלא מתוך תכנון או שליטה. במובן זה החשיבה על תנועה באמצעות שיטת פאולה פרושה לאפשר לגוף לפעול ללא התערבות בתגובותיו וללא תכנון להוציא את אלמנט ההתמדה בתרגיל המונוטוני שבו בחר/ה המתנסה.
המעוניינים להבין עניין זה ברמה המעשית מוזמנים לנסות מקצת מתרגילי השיטה, התרגילים הבאים מעודדים גם רוטציה בין צדי הגוף וגם צורות הפעלה שרובנו אינם רגילים לה:
• כיווץ עיניים צד צד, כך שכשעין אחת מתכווצת האחרת נפתחת ולסרוגין העיניים מתחלפות בתפקידים. אנשים רבים מתקשים בתרגיל בתחילה אך הולכים ועולים ביכולתם לעשותו ככל שהם מוצאיםדרכים עקיפות לעזור לעצמם, לדוגמה דחיפת העין המתכווצת בעזרת צידי הפה כלפי העפעף התחתון לסרוגין מלמדת את האפשרות להתחיל את התנועה ממקום אחר מהרגיל,
• כיווץ מחולק של הספינקטר הקדמי לשני צדדים מתאפשר ביתר קלות לאחר שלומדים שליטה מסוימת בכיווץ לסרוגין של העיניים. התרגיל מאפשר לכווץ את הספינקטר הקדמי כאילו גם לו יש שני צדדים, בין אם בעזרת חשיבה אודותיו כמו לגבי העיניים או בעזרת מניפולציות אחרות. אם הכיווץ המחולק של הספינקטר נעשה מתוך המשיכה הדמיונית של העיניים כאילו חוט דמיוני בין העין לספינקטר מושך אליו באותו הצד את כיווץ הספינקטר מתעוררת לעתים תנועה מצד לצד כדי לעזור לאגן לבצע את הקישור בקלות. כיווץ מחולק של הספינקטר הקדמי לשני צדדים יכול להעשות גם מתוך תנועה לסרוגין של כפות הרגליים, ע"י הרמת העקב ולחיצת הבהונות אל הרצפה בכל רגל בנפרד יכולה הירך להידחף כלפי האגן כך שכיווץ הספינקטר הקדמי בצדה של הרגל המתרוממת יהיה חזק יותר מכיווץ כלשהו שיתרחש בצד האחר. כמו כן ניתן לעזור לתרגיל זה בתנועות מכוונות של כל האגן פעם כלפי צד אחד ופעם כלפי האחר.
• אגרוף לסרוגין של כפות הידיים מכוון להרחקת האצבעות ביד שאינה מתאגרפת כמו לאגרוף. האצבעות נפשקות במתיחה חזקה ככל שאפשר והגב נצמד אל הרצפה בצדה של יד זו. תרגיל זה יכול גם לעזור למתקשים בכיווץ "צד צד" של העיניים, אם מניחים את הידיים לצדי הראש ומכווצים את העין בצדה של היד המתאגרפת תוך הטיה קלה של הראש.
• הצמדה והרחקה לסרוגין של אצבעות הידיים, תרגיל זה מתאים יותר להתחיל בשכיבה על הגב ברגליים ישרות, הצמדת האצבעות אלו לאלו בכל יד בנפרד מעודדת תגובה בספינקטר הקדמי ובגב התחתון אם היא נעשית כאשר כף היד מופנית אל הרצפה. הרחקת האצבעות תעשה במצב מנוגד כלומר כשגב היד מופנה אל הרצפה. התרגיל מזמן היצמדות של הגב העליון במצב האחרון אך חשובה תשומת הלב לשינוי מיקומם הזרועות שכן לעתים הפתיחה מעודדת הצמדות והארכה של הגב רק בגובה מסוים שבו מונחות הזרועות על גבי הרצפה.
תרגילים להארכת השקעים: רובנו מודעים לכאבי גב או אי נוחות הקשורה ב"קיצורים" של השקעים, מקצת מהתופעות הנ"ל קשורות בהרגלים כמו מתיחת הצואר לפנים בזמן נהיגה או ישיבה מול מחשב ואחרות בחוסר תשומת לב או במבנה מולד. תרגילים המזמנים הארכה של העורף הם:
• החזקת עיפרון בין השפה העליונה של הפה לבין האף, תרגיל שלאחר התנסות בו ניתן להניח לעיפרון ולעשותו כך שהשפה התחתונה תומכת בעליונה.
• העברת המבט מצד לצד ללא הנעה של הצואר או העורף לצדדים אלא רק מלמעלה למטה.
• הנעת העיניים בשלוש מאות ושישים מעלות תוך מתן האפשרות לראש כולו לנוע בעקבותיהן.
אלו הן כמובן רק דוגמאות לטעימה, מאמרים נוספים על שיטת פאולה באתר זה מרחיבים עניין גם במובן התאורטי וגם דרך תרגילים אחרים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה