גבולות הגוף כאמצעי טיפולי

השרירים הטבעתיים כמו עיניים, נחיריים, פה, וסוגרים בהיותם גם פתחים או מוקד לתנועה מהחוץ אל הגוף פנימה ולהיפך מהוים עבור אנשים רבים מוקדים להרגשת גבול המפריד בין האדם לבין סביבתו. עניין זה יש שהוא פשוט וברור ללומדי שיטת פאולה ויש שהוא מעורר תגובות מעורבות ובלתי פשוטות. זאת גם משום שחלק מהפתחים (אלו הקרויים הסוגרים) חל עליהם טאבו חברתי וכל עיסוק בהם בנוכחות אחרים ולו גם מילולי או לצורך טיפולי הוא בחזקת קושי. מטיבה של שיטת פאולה שהקשרים ההדדים בין השרירים הטבעתיים לבין עצמם מעודדים את היכולת להפעיל שרירים שנחלשו, לעתים קשרים אלו מקלים על המתחילים גם ברמה הרגשית משום שקל יותר להפעיל את העיניים והפה במפגש ראשון עם השיטה מאשר את הסוגרים. כאשר חושבים על הגוף כמכלול של פתחים וטועמים את הקשרים בינהם מטשטשת מגבלת הטאבו החברתי המוטבע בכל בני האדם ולימוד סודות התנועה של הסוגרים נעשה לחלק בלתי נפרד מלימוד כלל התגובות החדשות של הגוף. בנוסף לקשרים שהוזכרו קודם לכן כוללת שיטת פאולה גם הכרות עם חלקי הגוף שאינם נראים או מורגשים כשרירים טבעתיים, לדוגמה השקעים שבכפות הידיים והרגליים וכן שקעים שנמצאים על פני עמוד השדרה. ככל שנצבר בגוף יותר ניסיון בתנועה לא מתוכננת ניתן לחוות ביתר קלות את הקשרים האלו. החשיבה על הפתחים כגבולות הולכת ומשתנה ונפתחת היכולת לחוות קשרים נוספים. לדוגמה ה"קוים" שבצידי כפות הרגליים, לחיצוניים שבהם יש קשר עם הספינקטר האחורי ולפנימיים עם הקדמי, מגע יזום בהם או יצירת תנועה מתוכם כלפי חפץ כלשהו מאפשר למתרגל/ת פן אחר של עידוד תפקוד תקין בגוף שיש בו שיבושים. מנקודת מבט זו ניתן לחשוב על כל הקוים החיצוניים של הגוף כגבולות, לדוגמה: הקו המקיף את הגוף מצידיו ומורגש ביתר קלות דרך עצמות הידיים וצידן החיצוני, קצות האצבעות, הבהונות, העצמות המורגשות בצידי הירכיים והשוקיים ועוד. המעניין מנקודת מבט זו הוא שהגדרת הגבולות היא אישית ומשתנה והיכולת להתעמק בשינוייה משפיע גם על היכולת להיכנס לקשב גופני עמוק ולריכוז שמוביל לרגיעה. להכרות עם גבולות אלו יש חשיבות כאמצעי לעידוד התנועה העצמית והבלתי מתוכננת