שלב הילדות מנקודת המבט של שיטת פאולה

שלב הילדות יוגדר במאמר זה הקשר של התופעות הרלוונטיות להעזרות בשיטת פאולה בין גיל שלוש לעשר ומכוון לתופעות כמו: אסטמה, עיכוב בשליטה בסוגרים, או מגבלות תנועה. גילוי עצמת הגוף או שינוי היכולת לריכוז התפקוד של אזור בעייתי באמצעות שיטת פאולה מאפשר שינויים גופניים שחלקם מתרחש דרך מודעות וחלקם דרך שינוי במידת הרגישות והקשב לגוף וליכולת לשלוט בו. התרגול מיועד לפיתוח השליטה הגופנית וליצירת הרגשת "מרכז" החשובה כל כך לגדילה והתפתחות בכלל. מעורבות ההורה היא חלק בלתי נפרד מהתהליך עזרתו מכוונת בעיקר לביצוע משותף של התרגילים בין המפגשים עם המטפל.
הטיפול באסטמה בעזרת שיטת פאולה יעיל במיוחד בהגדלת מרווחי הזמן בין ההתקפים ופחות בזמן ההתקפים עצמם. תרגילי נשימה המערבים את הפעלת הסוגר האחורי בזמן שאיפה ואת הקדמי בזמן נשיפה גורמים גם לכך שהנשימה ביום יום תהיה מלאה יותר ותחוזק בעזרת שרירי רצפת האגן, הרחבת בית החזה ע"י תנועת הידיים והגב או שינוי היציבה. ככל שהילד נמצא יותר זמן במצבי נשימה תקינים כך עולה יכולתו להתמודד עם גורמים המעוררים את ההתקפות כמו אלרגנים שונים או אפילו מצבי חרדה. גם התפקוד במצבי חרדה יכול לקבל סיוע בקבוצת תרגילים אחרת ולכן השימוש בכל אלו יחד מסייע לסובלים מהתקפי אסטמה.
דגמי העבודה בהקשר של שליטה בסוגרים והצעות ליישום:
פעילות המשלבת משחק: משחקים מתוכננים הגורמים להפעלה עקיפה של מערכת הנשימה בשילוב עם הסוגרים כמו ניפוח בלונים והפרחת בועות סבון כאשר המבוגר במגעו בירכיים או בכפות הרגליים יכול להשפיע על כיווץ הסוגרים בזמן הנשיפה ועקב כך על צורת הנשימה. השילוב בין כיווץ הסוגרים לנשימה משנה את הלחץ התוך בטני הגורם לבעיות השליטה וממקד את תחושות הילד באזורים הרגישים. חלק מהמשחקים מוזמן הילד לפתח יחד עם המטפל תוך כדי מפגש שכן החיבור בין הנשימה לכיווץ הסוגרים הוא המטרה ולא ההקפדה על תרגילים מסוימים.
תרגול מונוטוני הנעשה תוך הקשבה לסיפור תרגילים מובנים המשלבים את שרירי הפנים ורצפת האגן ללא מגע מוטב שייעשו כאשר הילד מקשיב לסיפור ומצרף את התרגיל כשמילה קבועה חוזרת בסיפור או באופן אחר שהוא בוחר בו במהלך ההקשבה. מוטב לבחור תרגילים פשוטים כמו כיווץ חוזר של העיניים, כיווצי פה בתנועה המזכירה נשיקה או החזקת עפרון בין השפה העליונה של הפה לבין האף המדגימה כיצד ניתן להרים ולעזוב את השפה העליונה בתנועה דמויית גלגול השפה. לחיצות עדינות של האגודל אל האצבע ועזיבתן או לסרוגין לחיצות האגודל אל האצבע ואל הזרת. אגרוף ומתיחה של כפות הידיים, בכל אלו כאשר ההורה מתרגל בעצמו פעם אחת הוא יכול להיות המדריך של ילדו. פיתוח היכולות האישיות של ההורה לתרגל בעצמו מסייעות לתרגול של ילדו בין אם הילד/ה הם משתתפים פעילים בטיפול או רק לומדים את התרגולים מההורה.
מניפולציות במגע-עיסוי המכוון להפעיל בעקיפין את הסוגרים ללא מגע בסוגרים: עיסוי העקבים ושפשוף הצדדים החיצוניים של כפות הרגליים יכול לשחרר עצירויות כרוניות. הצמדה והרחקה של בהונות הרגליים בשכיבה מעודד את התחושה הכללית של מיקום הסוגרים ואת מידת התכווצותם והרפייתם.
תנועה חופשית שמזמנת שחרור כללי והפעלה ספונטנית של השרירים הטבעתיים. בדגם זה בדר"כ יכול רק המטפל להשתמש, חשיבותו ביצירת הקשר בין התנועה הכללית בגוף לבין קידום המודעות להרגשת הסוגרים כחלק מכלל התחושות בגוף. לרוב ניתן לעבוד בדגם זה רק אחרי שנוצר קשר נוח בין המטפל לילד.
ניתן לשלב בין הדגמים על פי שלבי המפגש ובהתאמה להתפתחות הקשר בין הילד ההורה והמטפל. מגיל אפס עד חמש קשה לצפות ליכולת של ילדים להתמיד בביצוע של התרגילים, לכן מתאים יותר להעזר במגע בהשראת שיטת פאולה, באמצעותו ניתן להביא את הגוף להמשיך דרך המגע פעילות ספונטנית ועצמית של הגוף. מגע בהשראת שיטת פאולה לצורך טיפול בסוגרים לעולם אינו מערב מגע בסוגרים או בפתחים למיניהם (עיניים, פה וכו). גם לאחר הפעילות במגע וגם כאשר הילדים עצמאים בתרגול ומבינים את הדרך לפעול עם התרגילים מעורבות ההורה היא חשובה ואפילו הכרחית. שכן ההמשכיות היום יומית גם לזמנים קצרים ביותר בונה את יכולת הגוף לשינוי. יש מצבים שבהם התרגול המשותף או המגע או פיתוח המשחקים המשותפים של ההורה והילד בונים פן חדש בקשר הורה ילד והוא שמקדם את התהליך בנוסף לשינויים הגופניים.